זיהוי פחד וחרדה אצל ילדים

למרות שחרדה אצל ילדים עלולה להתפרש כעניין זמני, לא מזיק ותלוי בנסיבות, הפרעות חרדה יכולות להפריע לתפקוד אקדמי, חברתי ומשפחתי. בנוסף, חרדה בילדות מנבאת הפרעות חרדה אצל מבוגרים, דיכאון, ניסיונות התאבדות ופסיכיאטריציטיזציה. למרות זאת, מרבית הילדים הסובלים מהפרעות חרדה לא מקבלים טיפול. גורם זה מטריד במיוחד מכיוון שניתן לטפל ביעילות ובקלות בהפרעות אלה. למה זה קורה? קיימת אמונה שחרדה אצל ילדים ומתבגרים היא נורמלית בהתפתחות, בדרך כלל ארעית ולא מזיקה. בנוסף, יש בלבול במשמעות של מונחים כמו פחד, פוביה וחרדה. אז בואו נעשה סדר בבלגן

פחדים- הם תגובה לאיומים מיידים שמתקיימים במציאות כמו בדיקות דם, עקירות שיניים או פחד מזרים. במהלך השנה הראשונה לחיים, ילדים חוששים בדרך כלל מרעשים חזקים, גירויים שעלולים להזיק, כמו נפילה או זרים, וגירויים חדשים.

במהלך שנות הגן (גילאי 1 עד 4) מתעוררים פחדים מדברים מוחשיים כמו כלבים, פציעות גוף, ודברים לא מוחשיים כמו מפלצות, או היפרדות מההורים. במהלך שנות הלימודים נפוצים בעיקר פחדים שקשורים בפחד מכישלון באירועים הקשורים לבית הספר כמו מבחנים, מצגות בעל פה, ובעיות חברתיות.

פוביות שונות מהפחדים בכך שהן מתמשכות יותר, אינן פרופורציונאליות ומופיעות לרוב מחוץ לתקופה ההתפתחותית הטיפוסית לפחדים אלו (לדוגמא פחד מהחושך בגיל 16 לעומת בגיל 4). חרדה מופיעה ללא הקשר לאובייקט או סיטאציה מסויימת. היא חסרת ספציפיות וניתן לחשוב עליה כאל מצב של חשש ללא סיבה. למרות שפחדים וחרדות חולפים נחשבים כחלק מהתפתחות נורמלית, יש לאבחן הפרעת חרדה אם החרדה הופכת לכוח שלילי מתמשך בחייו של הילד ומצביעה על מצוקה משמעותית בבית הספר, ביחסים חברתיים, או תפקוד המשפחתי. אז איך מבדילים בין חרדה בעייתית לנורמאלית?

1. האינטנסיביות של הפחד- האם הפחד או החרדה הם בגבולות זמן פרופורציונלים לאיום? לדוגמא- נורמאלי להיות חרד או מפוחד ביום הראשון בבית הספר, הילד יכול לבכות קצת, להביע חשש אבל אם הוא נכנס להתקף טרנטרום ובורח מבית הספר, אפשר להבין שיש פה משהו שחורג מההתנהגויות הפרופורציונליות לאיום.

דוגמא נוספת- אם עוברים ברחוב ליד כלב קטן והילד או הילדה מתקרבים יותר להורה שלהם, זו התנהגות נורמאלית לחלוטין. לעומת זאת אם הילד מתחיל לבכות ולברוח זה יכול להעיד על פחד לא פרופורציונאלי.

2. תדירות הופעת הפחד.

3. האם הפחד מופיע גם אל מול גירויים שלא יכולים להזיק- יש הבדל בין לפחד מכלב שעובר לידינו עכשיו ברחוב, לבין לפחד מציור של כלב בספר. אם אתם מסתכלים על הסיטואציה ומתקשים להבין ממה הילד מפחד, זה יכול לסמן חרדה בעייתית.

4. האם הפחד מתעורר באופן ספונטני- הפחד מופיע ״משום מקום״.

ומתי החרדה היא לא רק בעייתית אלא נחשבת כהפרעת חרדה?

אלו מצבים שמחייבים התערבות של בעל מקצוע. כמובן שרק פסיכולוג או פסיכיאטר יכול לאבחן הפרעת חרדה, אבל הנה כמה סימנים שיכולים להצביע על כך.

1. הימנעות- הילד מסרב ללכת לפארק מפחד לראות כלבים, הילד מסרב ללכת למסיבת יומולדת, מסרב להיות בחברת בני משפחה שמוכרים להם.

2. הפרעה בתפקוד- הילד לא מצליח ללכת ולתפקד בבית הספר, לתפקד מבחינה חברתית ובחיי היומיום.

3. מצוקה של הילד או של סוביביו - החרדה של הילד מפריעה לגם לשאר בני הבית, כבר אי אפשר לצאת לארוחות משפחתיות, ללכת לטיול, האחים לא יכולים להזמין חברים הביתה כדי לא לעורר בו חרדה.

4. החרדה נשמכת לאורך הרבה זמן.

במידת הצורך תפנו לייעוץ, אבחון וטיפול מקצועי. אני יודעת שהורים רבים מתמודדים עם קושי בלפנות לאיש מקצוע עם הילד שלהם מתוך חששות רבים שהסיטואציה והפנייה לעזרה מעוררת בהם (זה כבר לפוסט אחר), אבל זה תפקידכם ומחויבותכם ההורית. אם הילד זקוק לעזרה - תנו לו אותה.

מוזמנים להיכנס לקבוצת פייסבוק הפרטית שלנו אמהות מתייעצות לשאול ולהתייעץ (אפשר גם בצורה אנונימית).

חיבוק ענק,

אלין

מקורות:
Costello EJ, Angold A. Epidemiology. In March JS, ed.Anxiety Disorders in Children and Adolescents. NewYork: Guilford; 1995:109-124.